| Chapter 19 |
1 | ויבאו שני המלאכים
סדמה בערב ולוט
ישב בשער־סדם
וירא־לוט ויקם
לקראתם וישתחו
אפים ארצה׃
|
|
2 | ויאמר הנה נא־אדני
סורו נא אל־בית
עבדכם ולינו ורחצו
רגליכם והשכמתם
והלכתם לדרככם
ויאמרו לא כי
ברחוב נלין׃
|
|
3 | ויפצר־בם מאד
ויסרו אליו ויבאו
אל־ביתו ויעש להם
משתה ומצות אפה
ויאכלו׃
|
|
4 | טרם ישכבו ואנשי
העיר אנשי סדם
נסבו על־הבית מנער
ועד־זקן כל־ העם
מקצה׃
|
|
5 | ויקראו אל־לוט
ויאמרו לו איה
האנשים אשר־באו
אליך הלילה הוציאם
אלינו ונדעה אתם׃
|
|
6 | ויצא אלהם לוט
הפתחה והדלת סגר
אחריו׃
|
|
7 | |
8 | הנה־נא לי שתי
בנות אשר לא־ידעו
איש אוציאה־נא
אתהן אליכם ועשו
להן כטוב בעיניכם
רק לאנשים האל
אל־תעשו דבר
כי־על־כן באו בצל
קרתי׃
|
|
9 | ויאמרו גש־הלאה
ויאמרו האחד
בא־לגור וישפט
שפוט עתה נרע לך
מהם ויפצרו באיש
בלוט מאד ויגשו
לשבר הדלת׃
|
|
10 | וישלחו האנשים
את־ידם ויביאו
את־לוט אליהם
הביתה ואת־הדלת
סגרו׃
|
|
11 | ואת־האנשים
אשר־פתח הבית הכו
בסנורים מקטן
ועד־גדול וילאו
למצא הפתח׃
|
|
12 | ויאמרו האנשים
אל־לוט עד מי־לך
פה חתן ובניך
ובנתיך וכל אשר־לך
בעיר הוצא
מן־המקום׃
|
|
13 | כי־משחתים אנחנו
את־המקום הזה
כי־גדלה צעקתם
את־פני יהוה
וישלחנו יהוה
לשחתה׃
|
|
14 | ויצא לוט וידבר
אל־חתניו לקחי
בנתיו ויאמר קומו
צאו מן־המקום הזה
כי־משחית יהוה
את־העיר ויהי
כמצחק בעיני
חתניו׃
|
|
15 | וכמו השחר עלה
ויאיצו המלאכים
בלוט לאמר קום קח
את־אשתך ואת־ שתי
בנתיך הנמצאת
פן־תספה בעון
העיר׃
|
|
16 | ויתמהמה ויחזיקו
האנשים בידו
וביד־אשתו וביד
שתי בנתיו בחמלת
יהוה עליו ויצאהו
וינחהו מחוץ לעיר׃
|
|
17 | ויהי כהוציאם אתם
החוצה ויאמר המלט
על־נפשך אל־תביט
אחריך ואל־ תעמד
בכל־הככר ההרה
המלט פן־תספה׃
|
|
18 | ויאמר לוט אלהם
אל־נא אדני׃
|
|
19 | הנה־נא מצא עבדך
חן בעיניך ותגדל
חסדך אשר עשית
עמדי להחיות את־
נפשי ואנכי לא
אוכל להמלט ההרה
פן־תדבקני הרעה
ומתי׃
|
|
20 | הנה־נא העיר הזאת
קרבה לנוס שמה
והוא מצער אמלטה
נא שמה הלא מצער
הוא ותחי נפשי׃
|
|
21 | ויאמר אליו הנה
נשאתי פניך גם
לדבר הזה לבלתי
הפכי את־העיר אשר
דברת׃
|
|
22 | מהר המלט שמה כי
לא אוכל לעשות דבר
עד־באך שמה על־כן
קרא שם־ העיר
צוער׃
|
|
23 | השמש יצא על־הארץ
ולוט בא צערה׃
|
|
24 | ויהוה המטיר
על־סדם ועל־עמרה
גפרית ואש מאת
יהוה מן־השמים׃
|
|
25 | ויהפך את־הערים
האל ואת כל־הככר
ואת כל־ישבי הערים
וצמח האדמה׃
|
|
26 | ותבט אשתו מאחריו
ותהי נציב מלח׃
|
|
27 | וישכם אברהם בבקר
אל־המקום אשר־עמד
שם את־פני יהוה׃
|
|
28 | וישקף על־פני סדם
ועמרה ועל־כל־פני
ארץ הככר וירא
והנה עלה קיטר
הארץ כקיטר הכבשן׃
|
|
29 | ויהי בשחת אלהים
את־ערי הככר ויזכר
אלהים את־אברהם
וישלח את־ לוט
מתוך ההפכה בהפך
את־הערים אשר־ישב
בהן לוט׃
|
|
30 | ויעל לוט מצוער
וישב בהר ושתי
בנתיו עמו כי ירא
לשבת בצוער וישב
במערה הוא ושתי
בנתיו׃
|
|
31 | ותאמר הבכירה
אל־הצעירה אבינו
זקן ואיש אין בארץ
לבוא עלינו כדרך
כל־הארץ׃
|
|
32 | לכה נשקה את־אבינו
יין ונשכבה עמו
ונחיה מאבינו זרע׃
|
|
33 | ותשקין את־אביהן
יין בלילה הוא
ותבא הבכירה ותשכב
את־אביה ולא־ ידע
בשכבה ובקומה׃
|
|
34 | ויהי ממחרת ותאמר
הבכירה אל־הצעירה
הן־שכבתי אמש
את־אבי נשקנו יין
גם־הלילה ובאי
שכבי עמו ונחיה
מאבינו זרע׃
|
|
35 | ותשקין גם בלילה
ההוא את־אביהן יין
ותקם הצעירה ותשכב
עמו ולא־ ידע
בשכבה ובקמה׃
|
|
36 | ותהרין שתי
בנות־לוט מאביהן׃
|
|
37 | ותלד הבכירה בן
ותקרא שמו מואב
הוא אבי־מואב
עד־היום׃
|
|
38 | והצעירה גם־הוא
ילדה בן ותקרא שמו
בן־עמי הוא אבי
בני־עמון עד־
היום׃
|
|