| Chapter 12 |
1 | ויאמר יהוה אל־משה
ואל־אהרן בארץ
מצרים לאמר׃
|
|
2 | החדש הזה לכם ראש
חדשים ראשון הוא
לכם לחדשי השנה׃
|
|
3 | דברו אל־כל־עדת
ישראל לאמר בעשר
לחדש הזה ויקחו
להם איש שה לבית־
אבת שה לבית׃
|
|
4 | ואם־ימעט הבית
מהיות משה ולקח
הוא ושכנו הקרב
אל־ביתו במכסת
נפשת איש לפי אכלו
תכסו על־השה׃
|
|
5 | שה תמים זכר
בן־שנה יהיה לכם
מן־הכבשים
ומן־העזים תקחו׃
|
|
6 | והיה לכם למשמרת
עד ארבעה עשר יום
לחדש הזה ושחטו
אתו כל קהל
עדת־ישראל בין
הערבים׃
|
|
7 | ולקחו מן־הדם
ונתנו על־שתי
המזוזת ועל־המשקוף
על הבתים אשר־
יאכלו אתו בהם׃
|
|
8 | ואכלו את־הבשר
בלילה הזה צלי־אש
ומצות על־מררים
יאכלהו׃
|
|
9 | אל־תאכלו ממנו נא
ובשל מבשל במים כי
אם־צלי־אש ראשו
על־כרעיו
ועל־קרבו׃
|
|
10 | ולא־תותירו ממנו
עד־בקר והנתר ממנו
עד־בקר באש תשרפו׃
|
|
11 | וככה תאכלו אתו
מתניכם חגרים
נעליכם ברגליכם
ומקלכם בידכם
ואכלתם אתו בחפזון
פסח הוא ליהוה׃
|
|
12 | ועברתי בארץ־מצרים
בלילה הזה והכיתי
כל־בכור בארץ
מצרים מאדם
ועד־בהמה
ובכל־אלהי מצרים
אעשה שפטים אני
יהוה׃
|
|
13 | והיה הדם לכם לאת
על הבתים אשר אתם
שם וראיתי את־הדם
ופסחתי עלכם
ולא־יהיה בכם נגף
למשחית בהכתי בארץ
מצרים׃
|
|
14 | והיה היום הזה לכם
לזכרון וחגתם אתו
חג ליהוה לדרתיכם
חקת עולם תחגהו׃
|
|
15 | שבעת ימים מצות
תאכלו אך ביום
הראשון תשביתו שאר
מבתיכם כי כל־ אכל
חמץ ונכרתה הנפש
ההוא מישראל מיום
הראשן עד־יום
השבעי׃
|
|
16 | וביום הראשון
מקרא־קדש וביום
השביעי מקרא־קדש
יהיה לכם כל־
מלאכה לא־יעשה בהם
אך אשר יאכל
לכל־נפש הוא לבדו
יעשה לכם׃
|
|
17 | ושמרתם את־המצות
כי בעצם היום הזה
הוצאתי
את־צבאותיכם מארץ
מצרים ושמרתם
את־היום הזה
לדרתיכם חקת עולם׃
|
|
18 | בראשן בארבעה עשר
יום לחדש בערב
תאכלו מצת עד יום
האחד ועשרים לחדש
בערב׃
|
|
19 | שבעת ימים שאר לא
ימצא בבתיכם כי
כל־אכל מחמצת
ונכרתה הנפש ההוא
מעדת ישראל בגר
ובאזרח הארץ׃
|
|
20 | כל־מחמצת לא תאכלו
בכל מושבתיכם
תאכלו מצות׃
|
|
21 | ויקרא משה
לכל־זקני ישראל
ויאמר אלהם משכו
וקחו לכם צאן
למשפחתיכם ושחטו
הפסח׃
|
|
22 | ולקחתם אגדת אזוב
וטבלתם בדם
אשר־בסף והגעתם
אל־המשקוף ואל־שתי
המזוזת מן־הדם אשר
בסף ואתם לא תצאו
איש מפתח־ביתו
עד־בקר׃
|
|
23 | ועבר יהוה לנגף
את־מצרים וראה
את־הדם על־המשקוף
ועל שתי המזוזת
ופסח יהוה על־הפתח
ולא יתן המשחית
לבא אל־בתיכם
לנגף׃
|
|
24 | ושמרתם את־הדבר
הזה לחק־לך ולבניך
עד־עולם׃
|
|
25 | והיה כי־תבאו
אל־הארץ אשר יתן
יהוה לכם כאשר דבר
ושמרתם את־ העבדה
הזאת׃
|
|
26 | והיה כי־יאמרו
אליכם בניכם מה
העבדה הזאת לכם׃
|
|
27 | ואמרתם זבח־פסח
הוא ליהוה אשר פסח
על־בתי בני־ישראל
במצרים בנגפו
את־מצרים
ואת־בתינו הציל
ויקד העם וישתחוו׃
|
|
28 | וילכו ויעשו בני
ישראל כאשר צוה
יהוה את־משה ואהרן
כן עשו׃
|
|
29 | ויהי בחצי הלילה
ויהוה הכה כל־בכור
בארץ מצרים מבכר
פרעה הישב על־כסאו
עד בכור השבי אשר
בבית הבור וכל
בכור בהמה׃
|
|
30 | ויקם פרעה לילה
הוא וכל־עבדיו
וכל־מצרים ותהי
צעקה גדלה במצרים
כי־אין בית אשר
אין־שם מת׃
|
|
31 | ויקרא למשה ולאהרן
לילה ויאמר קומו
צאו מתוך עמי
גם־אתם גם־בני
ישראל ולכו עבדו
את־יהוה כדברכם׃
|
|
32 | גם־צאנכם גם־בקרכם
קחו כאשר דברתם
ולכו וברכתם
גם־אתי׃
|
|
33 | ותחזק מצרים
על־העם למהר לשלחם
מן־הארץ כי אמרו
כלנו מתים׃
|
|
34 | וישא העם את־בצקו
טרם יחמץ משארתם
צררת בשמלתם
על־שכמם׃
|
|
35 | ובני־ישראל עשו
כדבר משה וישאלו
ממצרים כלי־כסף
וכלי זהב ושמלת׃
|
|
36 | ויהוה נתן את־חן
העם בעיני מצרים
וישאלום וינצלו
את־מצרים׃
|
|
37 | ויסעו בני־ישראל
מרעמסס סכתה
כשש־מאות אלף רגלי
הגברים לבד מטף׃
|
|
38 | וגם־ערב רב עלה
אתם וצאן ובקר
מקנה כבד מאד׃
|
|
39 | ויאפו את־הבצק אשר
הוציאו ממצרים עגת
מצות כי לא חמץ
כי־גרשו ממצרים
ולא יכלו להתמהמה
וגם־צדה לא־עשו
להם׃
|
|
40 | ומושב בני ישראל
אשר ישבו במצרים
שלשים שנה וארבע
מאות שנה׃
|
|
41 | ויהי מקץ שלשים
שנה וארבע מאות
שנה ויהי בעצם
היום הזה יצאו כל־
צבאות יהוה מארץ
מצרים׃
|
|
42 | ליל שמרים הוא
ליהוה להוציאם
מארץ מצרים
הוא־הלילה הזה
ליהוה שמרים
לכל־בני ישראל
לדרתם׃
|
|
43 | ויאמר יהוה אל־משה
ואהרן זאת חקת
הפסח כל־בן־נכר
לא־יאכל בו׃
|
|
44 | וכל־עבד איש
מקנת־כסף ומלתה
אתו אז יאכל בו׃
|
|
45 | |
46 | בבית אחד יאכל
לא־תוציא מן־הבית
מן־הבשר חוצה ועצם
לא תשברו־ בו׃
|
|
47 | |
48 | וכי־יגור אתך גר
ועשה פסח ליהוה
המול לו כל־זכר
ואז יקרב לעשתו
והיה כאזרח הארץ
וכל־ערל לא־יאכל
בו׃
|
|
49 | תורה אחת יהיה
לאזרח ולגר הגר
בתוככם׃
|
|
50 | ויעשו כל־בני
ישראל כאשר צוה
יהוה את־משה
ואת־אהרן כן עשו׃
|
|
51 | ויהי בעצם היום
הזה הוציא יהוה
את־בני ישראל מארץ
מצרים על־ צבאתם׃
|
|