| Chapter 15 |
1 | |
2 | דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם׃
|
|
3 | ועשיתם אשה ליהוה עלה או־זבח לפלא־נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן־הבקר או מן־הצאן׃
|
|
4 | והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן׃
|
|
5 | ויין לנסך רביעית ההין תעשה על־העלה או לזבח לכבש האחד׃
|
|
6 | או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין׃
|
|
7 | ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח־ניחח ליהוה׃
|
|
8 | וכי־תעשה בן־בקר עלה או־זבח לפלא־נדר או־שלמים ליהוה׃
|
|
9 | והקריב על־בן־הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין׃
|
|
10 | ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח־ניחח ליהוה׃
|
|
11 | ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או־לשה בכבשים או בעזים׃
|
|
12 | כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד כמספרם׃
|
|
13 | כל־האזרח יעשה־ככה את־אלה להקריב אשה ריח־ניחח ליהוה׃
|
|
14 | וכי־יגור אתכם גר או אשר־בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח־ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה׃
|
|
15 | הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם כגר יהיה לפני יהוה׃
|
|
16 | תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם׃
|
|
17 | |
18 | דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל־הארץ אשר אני מביא אתכם שמה׃
|
|
19 | והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה ליהוה׃
|
|
20 | ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה׃
|
|
21 | מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה לדרתיכם׃
|
|
22 | וכי תשגו ולא תעשו את כל־המצות האלה אשר־דבר יהוה אל־משה׃
|
|
23 | את כל־אשר צוה יהוה אליכם ביד־משה מן־היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם׃
|
|
24 | והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל־העדה פר בן־בקר אחד לעלה לריח ניחח ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר־עזים אחד לחטת׃
|
|
25 | וכפר הכהן על־כל־עדת בני ישראל ונסלח להם כי־שגגה הוא והם הביאו את־קרבנם אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על־שגגתם׃
|
|
26 | ונסלח לכל־עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל־העם בשגגה׃
|
|
27 | ואם־נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת־שנתה לחטאת׃
|
|
28 | וכפר הכהן על־הנפש השגגת בחטאה בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו׃
|
|
29 | האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה׃
|
|
30 | והנפש אשר־תעשה ביד רמה מן־האזרח ומן־הגר את־יהוה הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה׃
|
|
31 | כי דבר־יהוה בזה ואת־מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה׃
|
|
32 | ויהיו בני־ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת׃
|
|
33 | ויקריבו אתו המצאים אתו מקשש עצים אל־משה ואל־אהרן ואל כל־ העדה׃
|
|
34 | ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה־יעשה לו׃
|
|
35 | ויאמר יהוה אל־משה מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל־העדה מחוץ למחנה׃
|
|
36 | ויציאו אתו כל־העדה אל־מחוץ למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה יהוה את־משה׃
|
|
37 | |
38 | דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על־כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על־ציצת הכנף פתיל תכלת׃
|
|
39 | והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את־כל־מצות יהוה ועשיתם אתם ולא־תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר־אתם זנים אחריהם׃
|
|
40 | למען תזכרו ועשיתם את־כל־מצותי והייתם קדשים לאלהיכם׃
|
|
41 | אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני יהוה אלהיכם׃
|
|