| Chapter 16 |
1 | וילך שמשון עזתה וירא־שם אשה זונה ויבא אליה׃
|
|
2 | לעזתים לאמר בא שמשון הנה ויסבו ויארבו־לו כל־הלילה בשער העיר ויתחרשו כל־הלילה לאמר עד־אור הבקר והרגנהו׃
|
|
3 | וישכב שמשון עד־חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער־ העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם־הבריח וישם על־כתפיו ויעלם אל־ראש ההר אשר על־פני חברון׃
|
|
4 | ויהי אחרי־כן ויאהב אשה בנחל שרק ושמה דלילה׃
|
|
5 | ויעלו אליה סרני פלשתים ויאמרו לה פתי אותו וראי במה כחו גדול ובמה נוכל לו ואסרנהו לענתו ואנחנו נתן־לך איש אלף ומאה כסף׃
|
|
6 | ותאמר דלילה אל־שמשון הגידה־נא לי במה כחך גדול ובמה תאסר לענותך׃
|
|
7 | ויאמר אליה שמשון אם־יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו וחליתי והייתי כאחד האדם׃
|
|
8 | ויעלו־לה סרני פלשתים שבעה יתרים לחים אשר לא־חרבו ותאסרהו בהם׃
|
|
9 | והארב ישב לה בחדר ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וינתק את־ היתרים כאשר ינתק פתיל־הנערת בהריחו אש ולא נודע כחו׃
|
|
10 | ותאמר דלילה אל־שמשון הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים עתה הגידה־ נא לי במה תאסר׃
|
|
11 | ויאמר אליה אם־אסור יאסרוני בעבתים חדשים אשר לא־נעשה בהם מלאכה וחליתי והייתי כאחד האדם׃
|
|
12 | ותקח דלילה עבתים חדשים ותאסרהו בהם ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון והארב ישב בחדר וינתקם מעל זרעתיו כחוט׃
|
|
13 | ותאמר דלילה אל־שמשון עד־הנה התלת בי ותדבר אלי כזבים הגידה לי במה תאסר ויאמר אליה אם־תארגי את־שבע מחלפות ראשי עם־המסכת׃
|
|
14 | ותתקע ביתד ותאמר אליו פלשתים עליך שמשון וייקץ משנתו ויסע את־ היתד הארג ואת־המסכת׃
|
|
15 | ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא־הגדת לי במה כחך גדול׃
|
|
16 | ויהי כי־הציקה לו בדבריה כל־הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות׃
|
|
17 | ויגד־לה את־כל־לבו ויאמר לה מורה לא־עלה על־ראשי כי־נזיר אלהים אני מבטן אמי אם־גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל־האדם׃
|
|
18 | ותרא דלילה כי־הגיד לה את־כל־לבו ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר עלו הפעם כי־הגיד לה את־כל־לבו ועלו אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם׃
|
|
19 | ותישנהו על־ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את־שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כחו מעליו׃
|
|
20 | ותאמר פלשתים עליך שמשון ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי יהוה סר מעליו׃
|
|
21 | ויאחזוהו פלשתים וינקרו את־עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים׃
|
|
22 | ויחל שער־ראשו לצמח כאשר גלח׃
|
|
23 | וסרני פלשתים נאספו לזבח זבח־גדול לדגון אלהיהם ולשמחה ויאמרו נתן אלהינו בידנו את שמשון אויבינו׃
|
|
24 | ויראו אתו העם ויהללו את־אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את־ אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את־חללינו׃
|
|
25 | ויהי כי טוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק־לנו ויקראו לשמשון מבית האסירים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים׃
|
|
26 | ויאמר שמשון אל־הנער המחזיק בידו הניחה אותי והימשני את־העמדים אשר הבית נכון עליהם ואשען עליהם׃
|
|
27 | והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים ועל־הגג כשלשת אלפים איש ואשה הראים בשחוק שמשון׃
|
|
28 | ויקרא שמשון אל־יהוה ויאמר אדני יהוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה האלהים ואנקמה נקם־אחת משתי עיני מפלשתים׃
|
|
29 | וילפת שמשון את־שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם אחד בימינו ואחד בשמאלו׃
|
|
30 | ויאמר שמשון תמות נפשי עם־פלשתים ויט בכח ויפל הבית על־הסרנים ועל־כל־העם אשר־בו ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו׃
|
|
31 | וירדו אחיו וכל־בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאל בקבר מנוח אביו והוא שפט את־ישראל עשרים שנה׃
|
|