| Chapter 18 |
1 | ויפקד דוד את־העם אשר אתו וישם עליהם שרי אלפים ושרי מאות׃
|
|
2 | וישלח דוד את־העם השלשית ביד־יואב והשלשית ביד אבישי בן־צרויה אחי יואב והשלשת ביד אתי הגתי ויאמר המלך אל־העם יצא אצא גם־אני עמכם׃
|
|
3 | ויאמר העם לא תצא כי אם־נס ננוס לא־ישימו אלינו לב ואם־ימתו חצינו לא־ישימו אלינו לב כי־עתה כמנו עשרה אלפים ועתה טוב כי־תהיה־ לנו מעיר לעזיר׃
|
|
4 | ויאמר אליהם המלך אשר־ייטב בעיניכם אעשה ויעמד המלך אל־יד השער וכל־העם יצאו למאות ולאלפים׃
|
|
5 | ויצו המלך את־יואב ואת־אבישי ואת־אתי לאמר לאט־לי לנער לאבשלום וכל־העם שמעו בצות המלך את־כל־השרים על־דבר אבשלום׃
|
|
6 | ויצא העם השדה לקראת ישראל ותהי המלחמה ביער אפרים׃
|
|
7 | וינגפו שם עם ישראל לפני עבדי דוד ותהי־שם המגפה גדולה ביום ההוא עשרים אלף׃
|
|
8 | ותהי־שם המלחמה נפצית על־פני כל־הארץ וירב היער לאכל בעם מאשר אכלה החרב ביום ההוא׃
|
|
9 | ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רכב על־הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ויתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר־תחתיו עבר׃
|
|
10 | וירא איש אחד ויגד ליואב ויאמר הנה ראיתי את־אבשלם תלוי באלה׃
|
|
11 | ויאמר יואב לאיש המגיד לו והנה ראית ומדוע לא־הכיתו שם ארצה ועלי לתת לך עשרה כסף וחגרה אחת׃
|
|
12 | ויאמר האיש אל־יואב ולא אנכי שקל על־כפי אלף כסף לא־אשלח ידי אל־בן־המלך כי באזנינו צוה המלך אתך ואת־אבישי ואת־אתי לאמר שמרו־ מי בנער באבשלום׃
|
|
13 | או־עשיתי בנפשו שקר וכל־דבר לא־יכחד מן־המלך ואתה תתיצב מנגד׃
|
|
14 | ויאמר יואב לא־כן אחילה לפניך ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום עודנו חי בלב האלה׃
|
|
15 | ויסבו עשרה נערים נשאי כלי יואב ויכו את־אבשלום וימיתהו׃
|
|
16 | ויתקע יואב בשפר וישב העם מרדף אחרי ישראל כי־חשך יואב את־העם׃
|
|
17 | ויקחו את־אבשלום וישליכו אתו ביער אל־הפחת הגדול ויצבו עליו גל־ אבנים גדול מאד וכל־ישראל נסו איש לאהלו׃
|
|
18 | ואבשלם לקח ויצב־לו בחיו את־מצבת אשר בעמק־המלך כי אמר אין־לי בן בעבור הזכיר שמי ויקרא למצבת על־שמו ויקרא לה יד אבשלם עד היום הזה׃
|
|
19 | ואחימעץ בן־צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את־המלך כי־שפטו יהוה מיד איביו׃
|
|
20 | ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה היום הזה ובשרת ביום אחר והיום הזה לא תבשר כי על־ בן־המלך מת׃
|
|
21 | ויאמר יואב לכושי לך הגד למלך אשר ראיתה וישתחו כושי ליואב וירץ׃
|
|
22 | ויסף עוד אחימעץ בן־צדוק ויאמר אל־יואב ויהי מה ארצה־נא גם־אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה־זה אתה רץ בני ולכה אין־בשורה מצאת׃
|
|
23 | ויהי־מה ארוץ ויאמר לו רוץ וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את־ הכושי׃
|
|
24 | ודוד יושב בין־שני השערים וילך הצפה אל־גג השער אל־החומה וישא את־עיניו וירא והנה־איש רץ לבדו׃
|
|
25 | ויקרא הצפה ויגד למלך ויאמר המלך אם־לבדו בשורה בפיו וילך הלוך וקרב׃
|
|
26 | וירא הצפה איש־אחר רץ ויקרא הצפה אל־השער ויאמר הנה־איש רץ לבדו ויאמר המלך גם־זה מבשר׃
|
|
27 | ויאמר הצפה אני ראה את־מרוצת הראשון כמרצת אחימעץ בן־צדוק ויאמר המלך איש־טוב זה ואל־בשורה טובה יבוא׃
|
|
28 | ויקרא אחימעץ ויאמר אל־המלך שלום וישתחו למלך לאפיו ארצה ויאמר ברוך יהוה אלהיך אשר סגר את־האנשים אשר־נשאו את־ידם באדני המלך׃
|
|
29 | ויאמר המלך שלום לנער לאבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את־עבד המלך יואב ואת־עבדך ולא ידעתי מה׃
|
|
30 | ויאמר המלך סב התיצב כה ויסב ויעמד׃
|
|
31 | והנה הכושי בא ויאמר הכושי יתבשר אדני המלך כי־שפטך יהוה היום מיד כל־הקמים עליך׃
|
|
32 | ויאמר המלך אל־הכושי השלום לנער לאבשלום ויאמר הכושי יהיו כנער איבי אדני המלך וכל אשר־קמו עליך לרעה׃
|
|