| Chapter 17 |
1 | ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי׃
|
|
2 | |
3 | לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃
|
|
4 | והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם׃
|
|
5 | וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃
|
|
6 | והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה׃
|
|
7 | ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ׃
|
|
8 | |
9 | קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃
|
|
10 | ויקם וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה׃
|
|
11 | ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך׃
|
|
12 | ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־ שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃
|
|
13 | ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃
|
|
14 | כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן־יהוה גשם על־פני האדמה׃
|
|
15 | ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא־והיא וביתה ימים׃
|
|
16 | כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃
|
|
17 | ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה׃
|
|
18 | ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני׃
|
|
19 | ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־ הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו׃
|
|
20 | ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה׃
|
|
21 | ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו׃
|
|
22 | וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי׃
|
|
23 | ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃
|
|
24 | ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת׃
|
|