| Chapter 17 |
1 | רוחי חבלה ימי
נזעכו קברים לי׃
|
|
2 | אם־לא התלים עמדי
ובהמרותם תלן
עיני׃
|
|
3 | שימה־נא ערבני עמך
מי הוא לידי יתקע׃
|
|
4 | כי־לבם צפנת משכל
על־כן לא תרמם׃
|
|
5 | לחלק יגיד רעים
ועיני בניו תכלנה׃
|
|
6 | והצגני למשל עמים
ותפת לפנים אהיה׃
|
|
7 | ותכה מכעש עיני
ויצרי כצל כלם׃
|
|
8 | ישמו ישרים על־זאת
ונקי על־חנף
יתערר׃
|
|
9 | ויאחז צדיק דרכו
וטהר־ידים יסיף
אמץ׃
|
|
10 | ואולם כלם תשבו
ובאו נא ולא־אמצא
בכם חכם׃
|
|
11 | ימי עברו זמתי
נתקו מורשי לבבי׃
|
|
12 | לילה ליום ישימו
אור קרוב
מפני־חשך׃
|
|
13 | אם־אקוה שאול ביתי
בחשך רפדתי יצועי׃
|
|
14 | לשחת קראתי אבי
אתה אמי ואחתי
לרמה׃
|
|
15 | ואיה אפו תקותי
ותקותי מי ישורנה׃
|
|
16 | בדי שאל תרדנה
אם־יחד על־עפר
נחת׃
|
|