| Chapter 39 |
1 | הידעת עת לדת יעלי־סלע חלל אילות תשמר׃
|
|
2 | תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃
|
|
3 | תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃
|
|
4 | יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא־שבו למו׃
|
|
5 | מי־שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃
|
|
6 | אשר־שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃
|
|
7 | ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃
|
|
8 | יתור הרים מרעהו ואחר כל־ירוק ידרוש׃
|
|
9 | היאבה רים עבדך אם־ילין על־אבוסך׃
|
|
10 | התקשר־רים בתלם עבתו אם־ישדד עמקים אחריך׃
|
|
11 | התבטח־בו כי־רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃
|
|
12 | התאמין בו כי־ישוב זרעך וגרנך יאסף׃
|
|
13 | כנף־רננים נעלסה אם־אברה חסידה ונצה׃
|
|
14 | כי־תעזב לארץ בציה ועל־עפר תחמם׃
|
|
15 | ותשכח כי־רגל תזורה וחית השדה תדושה׃
|
|
16 | הקשיח בניה ללא־לה לריק יגיעה בלי־פחד׃
|
|
17 | כי־השה אלוה חכמה ולא־חלק לה בבינה׃
|
|
18 | כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃
|
|
19 | התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃
|
|
20 | התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃
|
|
21 | יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת־נשק׃
|
|
22 | ישחק לפחד ולא יחת ולא־ישוב מפני־חרב׃
|
|
23 | עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃
|
|
24 | ברעש ורגז יגמא־ארץ ולא־יאמין כי־קול שופר׃
|
|
25 | בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃
|
|
26 | המבינתך יאבר־נץ יפרש כנפו לתימן׃
|
|
27 | אם־על־פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃
|
|
28 | סלע ישכן ויתלנן על־שן־סלע ומצודה׃
|
|
29 | משם חפר־אכל למרחוק עיניו יביטו׃
|
|
30 | ואפרחו יעלעו־דם ובאשר חללים שם הוא׃
|
|