| Chapter 7 |
1 | בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃
|
|
2 | שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃
|
|
3 | קשרם על־אצבעתיך כתבם על־לוח לבך׃
|
|
4 | אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃
|
|
5 | לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃
|
|
6 | כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃
|
|
7 | וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר־לב׃
|
|
8 | עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃
|
|
9 | בנשף־בערב יום באישון לילה ואפלה׃
|
|
10 | והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃
|
|
11 | המיה היא וסררת בביתה לא־ישכנו רגליה׃
|
|
12 | פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל־פנה תארב׃
|
|
13 | והחזיקה בו ונשקה־לו העזה פניה ותאמר לו׃
|
|
14 | זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃
|
|
15 | על־כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃
|
|
16 | מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃
|
|
17 | נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃
|
|
18 | לכה נרוה דדים עד־הבקר נתעלסה באהבים׃
|
|
19 | כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃
|
|
20 | צרור־הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃
|
|
21 | הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃
|
|
22 | הולך אחריה פתאם כשור אל־טבח יבוא וכעכס אל־מוסר אויל׃
|
|
23 | עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל־פח ולא־ידע כי־בנפשו הוא׃
|
|
24 | ועתה בנים שמעו־לי והקשיבו לאמרי־פי׃
|
|
25 | אל־ישט אל־דרכיה לבך אל־תתע בנתיבותיה׃
|
|
26 | כי־רבים חללים הפילה ועצמים כל־הרגיה׃
|
|
27 | דרכי שאול ביתה ירדות אל־חדרי־מות׃
|
|