| Chapter 9 |
1 | העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃
|
|
2 | הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃
|
|
3 | כי את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃
|
|
4 | כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃
|
|
5 | כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום׃
|
|
6 | לםרבה המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃
|
|
7 | דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃
|
|
8 | וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃
|
|
9 | לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃
|
|
10 | וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך׃
|
|
11 | ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃
|
|
12 | והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו׃
|
|
13 | ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃
|
|
14 | זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב׃
|
|
15 | ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃
|
|
16 | על־כן על־בחוריו לא־ישמח אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃
|
|
17 | כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃
|
|
18 | בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו׃
|
|
19 | ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו׃
|
|
20 | מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃
|
|