| Chapter 11 |
1 | הדבר אשר היה
אל־ירמיהו מאת
יהוה לאמר׃
|
|
2 | שמעו את־דברי
הברית הזאת ודברתם
אל־איש יהודה
ועל־ישבי ירושלם׃
|
|
3 | ואמרת אליהם
כה־אמר יהוה אלהי
ישראל ארור האיש
אשר לא ישמע את־
דברי הברית הזאת׃
|
|
4 | אשר צויתי
את־אבותיכם ביום
הוציאי־אותם
מארץ־מצרים מכור
הברזל לאמר שמעו
בקולי ועשיתם אותם
ככל אשר־אצוה אתכם
והייתם לי לעם
ואנכי אהיה לכם
לאלהים׃
|
|
5 | למען הקים
את־השבועה
אשר־נשבעתי
לאבותיכם לתת להם
ארץ זבת חלב ודבש
כיום הזה ואען
ואמר אמן יהוה׃
|
|
6 | ויאמר יהוה אלי
קרא את־כל־הדברים
האלה בערי יהודה
ובחצות ירושלם
לאמר שמעו את־דברי
הברית הזאת ועשיתם
אותם׃
|
|
7 | כי העד העדתי
באבותיכם ביום
העלותי אותם מארץ
מצרים ועד־היום
הזה השכם והעד
לאמר שמעו בקולי׃
|
|
8 | ולא שמעו ולא־הטו
את־אזנם וילכו איש
בשרירות לבם הרע
ואביא עליהם
את־כל־דברי
הברית־הזאת
אשר־צויתי לעשות
ולא עשו׃
|
|
9 | ויאמר יהוה אלי
נמצא־קשר באיש
יהודה ובישבי
ירושלם׃
|
|
10 | שבו על־עונת אבותם
הראשנים אשר מאנו
לשמוע את־דברי
והמה הלכו אחרי
אלהים אחרים לעבדם
הפרו בית־ישראל
ובית יהודה
את־בריתי אשר כרתי
את־אבותם׃
|
|
11 | לכן כה אמר יהוה
הנני מביא אליהם
רעה אשר לא־יוכלו
לצאת ממנה וזעקו
אלי ולא אשמע
אליהם׃
|
|
12 | והלכו ערי יהודה
וישבי ירושלם
וזעקו אל־האלהים
אשר הם מקטרים להם
והושע לא־יושיעו
להם בעת רעתם׃
|
|
13 | כי מספר עריך היו
אלהיך יהודה ומספר
חצות ירושלם שמתם
מזבחות לבשת
מזבחות לקטר לבעל׃
|
|
14 | ואתה אל־תתפלל
בעד־העם הזה
ואל־תשא בעדם רנה
ותפלה כי אינני
שמע בעת קראם אלי
בעד רעתם׃
|
|
15 | מה לידידי בביתי
עשותה המזמתה
הרבים ובשר־קדש
יעברו מעליך כי
רעתכי אז תעלזי׃
|
|
16 | זית רענן יפה
פרי־תאר קרא יהוה
שמך לקול המולה
גדלה הצית אש עליה
ורעו דליותיו׃
|
|
17 | ויהוה צבאות הנוטע
אותך דבר עליך רעה
בגלל רעת
בית־ישראל ובית
יהודה אשר עשו להם
להכעסני לקטר
לבעל׃
|
|
18 | ויהוה הודיעני
ואדעה אז הראיתני
מעלליהם׃
|
|
19 | ואני ככבש אלוף
יובל לטבוח
ולא־ידעתי כי־עלי
חשבו מחשבות
נשחיתה עץ בלחמו
ונכרתנו מארץ חיים
ושמו לא־יזכר עוד׃
|
|
20 | ויהוה צבאות שפט
צדק בחן כליות ולב
אראה נקמתך מהם כי
אליך גליתי
את־ריבי׃
|
|
21 | לכן כה־אמר יהוה
על־אנשי ענתות
המבקשים את־נפשך
לאמר לא תנבא בשם
יהוה ולא תמות
בידנו׃
|
|
22 | לכן כה אמר יהוה
צבאות הנני פקד
עליהם הבחורים
ימתו בחרב בניהם
ובנותיהם ימתו
ברעב׃
|
|
23 | ושארית לא תהיה
להם כי־אביא רעה
אל־אנשי ענתות שנת
פקדתם׃
|
|