| Chapter 7 |
1 | כרפאי לישראל
ונגלה עון אפרים
ורעות שמרון כי
פעלו שקר וגנב
יבוא פשט גדוד
בחוץ׃
|
|
2 | ובל־יאמרו ללבבם
כל־רעתם זכרתי עתה
סבבום מעלליהם נגד
פני היו׃
|
|
3 | ברעתם ישמחו־מלך
ובכחשיהם שרים׃
|
|
4 | כלם מנאפים כמו
תנור בערה מאפה
ישבות מעיר מלוש
בצק עד־חמצתו׃
|
|
5 | יום מלכנו החלו
שרים חמת מיין משך
ידו את־לצצים׃
|
|
6 | כי־קרבו כתנור לבם
בארבם כל־הלילה
ישן אפהם בקר הוא
בער כאש להבה׃
|
|
7 | כלם יחמו כתנור
ואכלו את־שפטיהם
כל־מלכיהם נפלו
אין־קרא בהם אלי׃
|
|
8 | אפרים בעמים הוא
יתבולל אפרים היה
עגה בלי הפוכה׃
|
|
9 | אכלו זרים כחו
והוא לא ידע
גם־שיבה זרקה בו
והוא לא ידע׃
|
|
10 | וענה גאון־ישראל
בפניו ולא־שבו
אל־יהוה אלהיהם
ולא בקשהו בכל־
זאת׃
|
|
11 | ויהי אפרים כיונה
פותה אין לב מצרים
קראו אשור הלכו׃
|
|
12 | כאשר ילכו אפרוש
עליהם רשתי כעוף
השמים אורידם
איסרם כשמע לעדתם׃
|
|
13 | אוי להם כי־נדדו
ממני שד להם
כי־פשעו בי ואנכי
אפדם והמה דברו
עלי כזבים׃
|
|
14 | ולא־זעקו אלי בלבם
כי יילילו
על־משכבותם על־דגן
ותירוש יתגוררו
יסורו בי׃
|
|
15 | ואני יסרתי חזקתי
זרועתם ואלי
יחשבו־רע׃
|
|
16 | ישובו לא על היו
כקשת רמיה יפלו
בחרב שריהם מזעם
לשונם זו לעגם
בארץ מצרים׃
|
|