| Chapter 1 |
1 | המשא אשר חזה
חבקוק הנביא׃
|
|
2 | עד־אנה יהוה שועתי
ולא תשמע אזעק
אליך חמס ולא
תושיע׃
|
|
3 | למה תראני און
ועמל תביט ושד
וחמס לנגדי ויהי
ריב ומדון ישא׃
|
|
4 | על־כן תפוג תורה
ולא־יצא לנצח משפט
כי רשע מכתיר
את־הצדיק על־כן
יצא משפט מעקל׃
|
|
5 | ראו בגוים והביטו
והתמהו תמהו
כי־פעל פעל בימיכם
לא תאמינו כי
יספר׃
|
|
6 | כי־הנני מקים
את־הכשדים הגוי
המר והנמהר ההולך
למרחבי־ארץ לרשת
משכנות לא־לו׃
|
|
7 | אים ונורא הוא
ממנו משפטו ושאתו
יצא׃
|
|
8 | וקלו מנמרים סוסיו
וחדו מזאבי ערב
ופשו פרשיו ופרשיו
מרחוק יבאו יעפו
כנשר חש לאכול׃
|
|
9 | כלה לחמס יבוא
מגמת פניהם קדימה
ויאסף כחול שבי׃
|
|
10 | והוא במלכים יתקלס
ורזנים משחק לו
הוא לכל־מבצר ישחק
ויצבר עפר וילכדה׃
|
|
11 | אז חלף רוח ויעבר
ואשם זו כחו
לאלהו׃
|
|
12 | הלוא אתה מקדם
יהוה אלהי קדשי לא
נמות יהוה למשפט
שמתו וצור להוכיח
יסדתו׃
|
|
13 | טהור עינים מראות
רע והביט אל־עמל
לא תוכל למה תביט
בוגדים תחריש בבלע
רשע צדיק ממנו׃
|
|
14 | ותעשה אדם כדגי
הים כרמש לא־משל
בו׃
|
|
15 | כלה בחכה העלה
יגרהו בחרמו
ויאספהו במכמרתו
על־כן ישמח ויגיל׃
|
|
16 | על־כן יזבח לחרמו
ויקטר למכמרתו כי
בהמה שמן חלקו
ומאכלו בראה׃
|
|
17 | העל כן יריק חרמו
ותמיד להרג גוים
לא יחמול׃
|
|