| Chapter 11 |
1 | פתח לבנון דלתיך
ותאכל אש בארזיך׃
|
|
2 | הילל ברוש כי־נפל
ארז אשר אדרים
שדדו הילילו אלוני
בשן כי ירד יער
הבצור׃
|
|
3 | קול יללת הרעים כי
שדדה אדרתם קול
שאגת כפירים כי
שדד גאון הירדן׃
|
|
4 | כה אמר יהוה אלהי
רעה את־צאן ההרגה׃
|
|
5 | אשר קניהן יהרגן
ולא יאשמו ומכריהן
יאמר ברוך יהוה
ואעשר ורעיהם לא
יחמול עליהן׃
|
|
6 | כי לא אחמול עוד
על־ישבי הארץ
נאם־יהוה והנה
אנכי ממציא
את־האדם איש
ביד־רעהו וביד
מלכו וכתתו
את־הארץ ולא אציל
מידם׃
|
|
7 | וארעה את־צאן
ההרגה לכן עניי
הצאן ואקח־לי שני
מקלות לאחד קראתי
נעם ולאחד קראתי
חבלים וארעה
את־הצאן׃
|
|
8 | ואכחד את־שלשת
הרעים בירח אחד
ותקצר נפשי בהם
וגם־נפשם בחלה בי׃
|
|
9 | ואמר לא ארעה אתכם
המתה תמות והנכחדת
תכחד והנשארות
תאכלנה אשה את־בשר
רעותה׃
|
|
10 | ואקח את־מקלי
את־נעם ואגדע אתו
להפיר את־בריתי
אשר כרתי את־כל־
העמים׃
|
|
11 | ותפר ביום ההוא
וידעו כן עניי
הצאן השמרים אתי
כי דבר־יהוה הוא׃
|
|
12 | ואמר אליהם אם־טוב
בעיניכם הבו שכרי
ואם־לא חדלו
וישקלו את־ שכרי
שלשים כסף׃
|
|
13 | ויאמר יהוה אלי
השליכהו אל־היוצר
אדר היקר אשר
יקרתי מעליהם
ואקחה שלשים הכסף
ואשליך אתו בית
יהוה אל־היוצר׃
|
|
14 | ואגדע את־מקלי
השני את החבלים
להפר את־האחוה בין
יהודה ובין ישראל׃
|
|
15 | ויאמר יהוה אלי
עוד קח־לך כלי רעה
אולי׃
|
|
16 | כי הנה־אנכי מקים
רעה בארץ הנכחדות
לא־יפקד הנער
לא־יבקש והנשברת
לא ירפא הנצבה לא
יכלכל ובשר הבריאה
יאכל ופרסיהן
יפרק׃
|
|
17 | הוי רעי האליל
עזבי הצאן חרב
על־זרועו ועל־עין
ימינו זרעו יבוש
תיבש ועין ימינו
כהה תכהה׃
|
|